החלטה בתיק בר"ע 19479-08-13

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.         לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני כנגד המשיב, האוסר עליו להתחרות בה בתחום שיווק מוצרים פוטו-וולטאיים באמצעות שירותי טלפוניה (השופטת קרן כהן ונציגי הציבור גב' מירה ארינובסקי ומר אפרים שלייפר; סע"ש 57848-05-13; ניתנה ביום 30.6.13).

עיקרי העובדות

2.         המבקשת היא חברה פרטית העוסקת במתן שירותי טלפוניה מתקדמים לאיתור רוכשים פוטנציאליים בצרפת למערכות פוטו-וולטאיות (ייצור חשמל באמצעות אנרגיה סולארית). למבקשת 10 מחלקות איתור (3 בנתניה ו-7 בירושלים), שבהן מועסקים כ-400 טלפנים (תושבי ישראל דוברי צרפתית), שתפקידם לאתר לקוחות פוטנציאליים בצרפת שירכשו את המערכות הפוטו-וולטאיות. לאחר איתור הלקוחות מועברים פרטיהם למחלקת התכנון של המבקשת, המונה כ-25 עובדים, שתפקידם לקבל את המידע ממחלקות האיתור, ליצור קשר עם הלקוחות הפוטנציאליים ולתאם פגישות בינם לבין נציגי חברה זרה הפועלת בצרפת.

3.         בין המבקשת לבין המשיב (עולה מצרפת) התקיימו יחסי עובד-מעביד. המשיב הועסק אצל המבקשת כטלפן מיום 16.4.12. ביום 30.5.12 נחתם בין הצדדים הסכם עבודה אישי וביום 6.9.12 חתם המשיב, יחד עם כל עובדי המבקשת, על כתב "התחייבות לשמירת סודיות, היעדר ניגוד עניינים והיעדר תחרות" (להלן - " כתב ההתחייבות"). בחודש ינואר 2013 מונה המשיב למנהל מחלקת התכנון, תפקיד שבו עבד עד לסיום יחסי העבודה בין הצדדים.

4.         במחצית חודש אפריל 2013 לאור הערת מנהל המבקשת למשיב על היעדרותו של האחרון מהעבודה ללא הודעה מראש נתגלע ויכוח בין השניים, שלאחריו הושעה המשיב מעבודתו למשך שבוע ימים. לבקשת המשיב ובהסכמת המבקשת, השתתף המשיב (על חשבונו) בכנס העשרה ביכולות ניהול לדרג הניהולי שקיימה המבקשת, אף שהיה זה במועד שבו היה מושעה. בראשית חודש מאי 2013 נודע למבקשת, לטענתה, כי המשיב הקים עסק מתחרה שגרם לשניים מעובדיה להתפטר מעבודתם אצלה ולעבור לעבוד בעסק המתחרה. ביום 2.5.13, בעקבות מידע זה, ערכה המבקשת למשיב שיחת שימוע, שבמסגרתה אישר המשיב כי בכוונתו להקים עסק. לאחר ישיבת השימוע הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים.

5.         בין לבין, ביום 1.5.13, הונפקה עבור אישה בשם חלי שאול (להלן - " גב' שאול") תעודת "עוסק מורשה". ביום 6.5.13 חתם המשיב על כרטיס עובד (טופס 101) לשם העסקתו על ידי הגב' שאול. ביום 19.5.13 נחתם בשם הגב' שאול חוזה לשכירת מבנה בנתניה לתקופה שמיום 1.6.13 ועד ליום 30.3.14. במקביל פרסם המשיב בדף הפייסבוק שלו מודעה בשפה הצרפתית ובה הצעה לעבוד בחברה חדשה העוסקת בשיווק לוחות פוטו-וולטאיים (להלן - " העסק החדש"). מספר הטלפון שצוין במודעה הוא של המשיב ובמודעה נאמר ליצור קשר עם "מיכאל". גב' שאול היא קרובת משפחה של אדם בשם רפאל, חבר ילדות של המשיב, שעל פי הטענה מתגורר בצרפת והוא בעל עסק לשיווק מערכות פוטו-וולטאיות בצרפת (להלן - " רפאל").

הבקשה לסעד זמני

6.         ביום 29.5.13 הגישה המבקשת בבית הדין האזורי בקשה למתן צווי מניעה זמניים במעמד צד אחד. בהחלטה מאותו היום נקבע כי אין מקום להיעתר לבקשה במעמד צד אחד ונקבע מועד לדיון במעמד הצדדים. המבקשת עתרה למתן צו האוסר על המשיב להתחרות בה בתחום שיווק מוצרים פוטו-וולטאיים באמצעות שירותי טלפוניה לצרכנים פוטנציאליים בצרפת; לאסור עליו להעסיק את עובדי המבקשת בעבר ובעתיד; לאסור עליו למסור לצדדים שלישיים מידע ומסמכים הקשורים לעבודתו אצלה או לעשות שימוש במידע ובמסמכים אלה; ולאסור עליו ליצור קשר עם עובדי המבקשת בכל דרך שהיא (להלן - " הבקשה לסעד זמני").

המבקשת השתיתה בקשתה על 4 טענות עיקריות: א. העסק החדש הוקם ע"י המשיב תוך שימוש במודלים ושיטות העבודה שפיתחה המבקשת המהווים סוד מסחרי; ב. המשיב נטל רשימת לקוחות פוטנציאליים של המבקשת שהועברה ממחלקת האיתור למחלקת התכנון שאותה ניהל; ג. המשיב עבר הכשרה מקצועית ויקרה במהלך עבודתו אצל המבקשת; ד. המשיב הפר את הן את חובת תום הלב וחובת האמון המוטלות עליו במסגרת יחסי העבודה בין הצדדים, הן את כתב ההתחייבות, עת הקים את העסק החדש המתחרה במבקשת עוד במהלך התקופה שבה עבד אצל המבקשת.

7.         ביום 2.6.13 הוגשה תגובת המשיב שבמסגרתה טען, בין היתר, כי העסק החדש אינו בבעלותו אלא בבעלות גב' שאול, וכי הוא עצמו משמש בו כעובד שכיר בלבד. המשיב הכחיש את טענות המבקשת כלפיו וציין כי אין להגביל את עיסוקו היות שלא הוכח קיומו של אינטרס לגיטימי של המבקשת הראוי להגנה. לגרסתו, חברו רפאל הציע לו לעבוד במכירת קולטני שמש סולאריים באמצעות טלמרקטינג; אין הוא בעל העסק החדש ואף אין הוא שותף באותו העסק; לא קיימת כל חפיפה בין הספקים ובעלי המקצועות השונים במבקשת ובעסק החדש ואף תוכנות העבודה ושיטות העבודה בעסק החדש שונות מהנהוג אצל המבקשת.

החלטת בית הדין האזורי

8.         בית הדין האזורי בחן את המסגרת הנורמטיבית הנוגעת להגבלת חופש העיסוק, סקר את עיקרי ההלכות שיצאו מפי בית דין זה בסוגיה שעמדה לפתחו, דן בטענות המבקשת כסדרן, ולאור העובדות הלכאוריות שקבע הגיע למסקנה כי לא הוכח קיומו של אינטרס לגיטימי של המבקשת הראוי להגנה ודחה את הבקשה לסעד זמני. עם זאת, בהסכמת הצדדים, הורה בית הדין למשיב להימנע מפנייה לעובדי המבקשת המועסקים אצלה במועד מתן ההחלטה, וזאת במשך כל תקופת העסקתם.

            בית הדין האזורי קבע כך: המבקשת לא הוכיחה קיומו של סוד מסחרי; לא הוכח כי למבקשת שיטות עבודה ייחודיות שפותחו על ידה והמצויות רק בידיעתה; לא הוכח שנקטה אמצעים סבירים לשמירת סודיות אותן שיטות; המבקשת לא הראתה כי ברשותה רשימת לקוחות ספציפית העולה כדי סוד מסחרי; המבקשת אף לא הצביעה על רשימת לקוחות פוטנציאלית שאותה נטל המשיב לטענתה; לא הובאו ראיות לכאורה להכשרה "מיוחדת" שקיבל המשיב - מקצועית, ספציפית ויקרה - במסגרת עבודתו בשירותה; ולא הובאו ראיות לכאורה להפרת חובות תום הלב והאמון של המשיב כלפי המבקשת, המצדיקה את הגבלת עיסוקו.

9.         בעניין האחרון - חובות תום הלב והאמון - קבע בית הדין כי מתעורר ספק ביחס לגרסת המשיב כפי שעלתה בתצהירו בנוגע לתפקידו בעסק החדש. צוין כי בעוד שהמשיב ניסה להמעיט מתפקידו בעסק החדש, הרי שמהראיות הלכאוריות עלה כי תפקידו מרכזי ביותר - המשיב מנהל את העסק החדש בפועל, אחראי על גיוס העובדים וקליטתם ותפקידו מהותי עד כדי כך שאינו יכול לעזוב את העסק החדש, אף לא לתקופה קצרה יחסית. בית הדין האזורי ביסס מסקנותיו אלה על חקירתו הנגדית של המשיב וכן על עדותה של גב' שאול, שהוצגה על ידי המשיב כבעלת העסק, אולם התברר כי היא משמשת למעשה כעובדת שכירה בסוכנות ביטוח בתעשיה האווירית בישראל, אינה מעורבת כלל בניהול העסק החדש, אינה דוברת צרפתית ולא ידעה לציין כל פרט הקשור לעסק לרבות מספר העובדים, השכר המשולם להם, שכרו של המשיב וסכום ההוצאות הראשוני שנדרש להפעלת העסק החדש.

חרף זאת מצא בית הדין האזורי כי אין מקום להגביל את עיסוקו של המשיב וזאת ממספר טעמים: א. משלא הובאו ראיות לכאורה לכך שהחל בתכנון והקמת העסק החדש עוד במהלך עבודתו אצל המבקש; ב. העובדה ששניים מעובדי המבקשת עזבו את העבודה בשירותה ובחרו לעבוד עם המשיב, אין בה כדי להצביע על כי המשיב פנה אליהם על מנת שיתפטרו מעבודתם במבקשת ויעברו לעבוד בעסק החדש; ג. המבקשת לא הציגה ראיות לכאורה לכך שבמסגרת העסק החדש עשה המשיב שימוש במידע עסקי השייך לה או בשיטות עבודה ייחודיות שלה; ד. המבקשת לא תמכה בראיות לכאורה את טענותיה בדבר שינוי שביצע המשיב במחשביה בנוגע לסטטוס לקוחות פוטנציאליים או נטילת שמות אותם לקוחות ופנייה אליהם במסגרת העסק החדש; ה. המבקשת לא הצביעה על ספק ספציפי שאת מוצריו היא משווקת ושהמשיב פנה אליו במסגרת העסק החדש.

הוסיף בית הדין האזורי וקבע כי יש להתמקד בשאלת הסעד הראוי ולא בשאלת ההפרה, וכי אין לומר שהדרך היחידה להגן על האינטרסים של המבקשת היא בהגבלת עיסוקו של המשיב, שעה שקיים למבקשת סעד חלופי בדמות פיצוי כספי, אם יוכח במסגרת התביעה העיקרית כי נגרם לה נזק כתוצאה מהפרת חובות תום הלב והאמון מצד המשיב.

בית הדין קמא הוסיף ודחה את טענת המבקשת שלפיה הפר המשיב את כתב ההתחייבות. בהקשר זה צוין כי נקודת המוצא היא שלא יינתן תוקף לתנייה חוזית המגבילה את חופש העיסוק, אלא אם יוכיח המעביד שהתנייה מגנה על אינטרס לגיטימי שלו. בית הדין קמא המשיך ופירט כי עיון בכתב ההתחייבות מעלה שמדובר במסמך כללי שאינו מכיל פירוט של סוד מסחרי או אינטרס לגיטימי אחר של המבקשת הראוי להגנה ואינו כולל תמורה מיוחדת עבור התחייבות שלא להתחרות; העובדה שעובדי המבקשת הוחתמו על כתב ההתחייבות רק לאחר מספר חודשי עבודה, מחלישה את טענת המבקשת כי יש לה סודות מסחריים בני הגנה; המשיב לא הוחתם על כתב ההתחייבות סמוך לכניסתו לתפקיד מנהל מחלקת התכנון, עובדה שיש בה כדי לשלול קשר בין כתב ההתחייבות לבין תפקידו זה; כתב ההתחייבות כולל התחייבות להימנע מתחרות ללא הגבלת זמן, ועל כן גם אם היה מוכח קיומו של אינטרס לגיטימי של המבקשת, ספק אם ניתן היה ליתן תוקף לתנייה זו.

ועוד קבע בית הדין האזורי כי גם אילו היו מובאות ראיות לכאורה לקיומו של סוד מסחרי של המבקשת, ספק אם היה מקום להגביל את עיסוקו של המשיב, זאת נוכח הודיית המבקשת שלפיה קיימות חברות רבות העוסקות בשיווק מערכת פוטו-וולטאיות ברחבי צרפת, ומשלפיכך אין בהעסקת המשיב בעסק החדש כדי לאיים על עצם קיומה של המבקשת.